איך לתרגל למבחן בלי לבזבז שבוע

התוכנית המקובלת לשבוע שלפני מבחן נראית בערך כך: לפנות את השבוע, לעבור על כל החומר מההתחלה, לסמן את מה שחשוב, ולחזור על הסימונים ביום האחרון. זה נשמע רציני, זה גוזל המון שעות, וזה מבזבז את רובן.

לא בגלל שלא השקעתם מספיק. בגלל שהפעולה המרכזית בתוכנית הזאת — לעבור שוב על החומר — היא הפעולה שקיבלה את הדירוג הנמוך ביותר בסקירה השיטתית המקיפה שנעשתה על שיטות למידה. ארבעת הכללים הבאים מחליפים אותה, ובדרך כלל גם לוקחים פחות זמן.

כלל ראשון: דף סגור מהיום הראשון

לא לפני המבחן. לא ״אחרי שאסיים לחזור״. מהיום הראשון.

במחקר של רודיגר וקרפיקי מ-2006, סטודנטים שלמדו קטע ואז נבחנו עליו זכרו שבוע לאחר מכן 56 אחוזים מהחומר. אלה שלמדו את אותו קטע והמשיכו לחזור עליו זכרו 42 אחוזים. אותו זמן, אותו חומר, פער של ארבע עשרה נקודות — בלי שאף אחד קיבל משוב על התשובות שלו.

בפועל זה אומר: פותחים דף ריק, כותבים מהראש כל מה שאתם זוכרים על הנושא, ורק אז פותחים את הסיכום ומשווים. הפער בין השניים הוא רשימת המשימות שלכם. כל השאר — כבר יודעים.

וזה לא ממצא מעבדה בלבד. אותה קבוצת חוקרים בדקה את זה בכיתה אמיתית — שיעורי מדעי החברה בכיתה ו׳, עם החומר של הקורס והמבחנים שעליהם התלמידים באמת קיבלו ציון. בחנים קצרים במהלך הסמסטר שיפרו את הציונים גם במבחני הפרק וגם במבחן הסוף.

כלל שני: לפרוס, לא לערום

שלוש שעות ביום אחד ושעה בכל אחד משלושה ימים הן אותה השקעה. הן לא אותה תוצאה.

וככל שהמבחן רחוק יותר, כך המרווח בין החזרות צריך לגדול. במחקר של ספדה ועמיתיו נמצא שכשהמבחן בעוד שבוע, המרווח הטוב ביותר הוא יום. כשהוא בעוד חמישה שבועות — כאחד עשר יום.

כלל שלישי: לערבב נושאים

רוב ספרי הלימוד בנויים בבלוקים: עשרים תרגילים מאותו סוג, ואז עוברים לסוג הבא. זה נוח, זה מרגיש יעיל, ויש סימנים לכך שזה לא הסידור הטוב ביותר.

בניסוי של רורר וטיילור מ-2007 סטודנטים למדו לחשב נפחים של ארבעה גופים גיאומטריים. קבוצה אחת תרגלה בבלוקים, השנייה תרגלה את אותם תרגילים בדיוק בסדר מעורבב. שבוע לאחר מכן, המעורבבים פתרו נכון 63 אחוזים והמסודרים בבלוקים — 20 אחוזים.

כאן צריך לומר משהו בכנות: זה ניסוי קטן, שישה עשר משתתפים בסך הכל, והפער שהוא מצא גדול בהרבה ממה שמקובל לצפות. הסקירה של דנלוסקי ועמיתיו מדרגת ערבוב נושאים כשיטה בעלת תועלת בינונית ולא גבוהה — לא כי נמצא שהיא לא עובדת, אלא כי עוד לא נחקרה מספיק.

אז ההמלצה כאן זהירה יותר משתי הקודמות: שווה לערבב, במיוחד לקראת מבחן שבו אתם לא יודעים מראש איזה סוג שאלה מגיע — כי בדיוק את המיומנות הזאת, לזהות באיזה סוג מדובר, תרגול בבלוקים לא מאמן בכלל.

כלל רביעי: לתרגל בתנאים של המבחן

אם המבחן הוא שעתיים עם דף נוסחאות בלבד, תרגול של שעתיים עם דף נוסחאות בלבד שווה יותר מארבע שעות של תרגול נינוח עם הסיכום פתוח.

זה נכון במיוחד לגבי זמן. הרבה תלמידים יודעים את החומר ומאבדים נקודות על קצב, ואת הבעיה הזאת אי אפשר לגלות בלי שעון. פתרון של מבחן שלם מהעבר, בתנאי זמן אמיתיים, מאתר בשעתיים מה שחזרה על החומר לא תגלה בשבוע.

איך זה נראה בשבוע

• יום 1 — דף סגור על כל החומר. לכתוב מהראש מה שיודעים, ואז להשוות מול הסיכום ולסמן את הפערים
• יום 2 — לעבוד רק על הפערים, ולסיים בשאלות שעונים עליהן בלי להסתכל
• יום 3 — מבחן שלם מהעבר, בתנאי זמן. לבדוק ולנתח את סוגי הטעויות
• יום 4 — שוב על הפערים, מעורבב עם נושאים שכבר ידעתם כדי שלא יישכחו
• יום 5 — מבחן שלם שני, בתנאי זמן
• יום 6 — סבב אחרון של דף סגור על כל החומר
• יום 7 — מנוחה, או חזרה קצרה בלבד. יום נוסף של דחיסה לא מוסיף

מה למחוק מהתוכנית

כתיבת סיכום חדש כשכבר יש לכם סיכום. סימון בטוש. קריאה חוזרת של החומר בלי לעצור ולבדוק את עצמכם. שלוש הפעולות האלה גוזלות את רוב הזמן ומחזירות את הפחות.

ואחרונה: אף אחת מהשיטות האלה לא מבטיחה ציון. הן משנות את היחס בין הזמן שהשקעתם לבין מה שנשאר בראש ביום המבחן — וזה, ברוב המקרים, ההבדל שאתם מחפשים.